מה קורה כשאתגרים לימודיים וכישורי חיים, פוגשים משחק?

מה קורה כשאתגרים לימודיים וכישורי חיים, פוגשים משחק?

מה קורה לכם כשאתם צריכים ללמוד משהו חדש?
זה מעיק,
זה מעורר פחדים,
זה דורש התגייסות נפשית,
זה דורש זמן ותרגול
זה דורש יציאה מאיזור הנוחות

אז תארו לעצמכם מה קורה לילדים
כשהם צריכים ללמוד דברים חדשים בדרכי הלימוד הקונבנציונליות…
הם מתנגדים,
קשה להם לקלוט את החומר,
קשה להם להתמיד בלימוד לאורך זמן,
קשה להם לשבת…

אבל מה קורה כשהאתגר הלימודי מגיע באריזת משחק?
פתאום זה כבר לא לימוד, אלא משחק,
פתאום זה הופך למשהו כייפי שרוצים לחזור עליו שוב ושוב,
פתאום הלימוד הופך להיות בלתי מורגש,
פתאום יש מוטיבציה ואדרנלין גבוה,
פתאום מתעוררות הסקרנות והיצירתיות,
פתאום ללמוד זה כיף!!!

זה מה שיש בגן המשחקים!

בלי שתרגישו,
הילדים שלכם לומדים המון דרך המשחק
דרך ההתנסות, דרך לקיחת סיכונים, וגם דרך התבוננות באחרים.

בלי שתרגישו,
הילדים מפתחים כישורי חיים חשובים
שאין להם סביבה אחרת לפתח אותם.

המשחק הוא דרך נפלאה ללמוד
המשחק בגן המשחקים הוא חינמי
המשחק בגן המשחקים הוא חופשי ולא מובנה
גן המשחקים הוא דרך מהנה לפתח כישורי חיים, באריזה משחקית!

"האוצר שמתחת לנדנדה" אורז את כל ההדרכה הזו לספר אחד מקיף ומרוכז, עשיר בכ-600 תמונות וב-35 שירים חדשים ומוכרים (15 שירים חדשים נכתבו במיוחד לספר זה, ורואים בו אור לראשונה).

הצטרפו עוד היום למאות הורים (וגם גננות, מתכננים, מנהלי מח' חינוך, יצרני מתקנים…) שכבר רואים את גן המשחקים מזוית אחרת.
הכנסו לקישור וקבלו טעימה חינמית מהספר:
http://yaaraplayground.ravpage.co.il/TreasureList

מהנה באימונים – קל בכיתה א'

מהנה באימונים – קל בישיבה ובכתיבה!
הרבה הורים לא רואים את הקשר בין תלייה על המתח או הסולם האופקי, לבין הישיבה והכתיבה.
הישיבה דורשת שרירים שיחזיקו את השלד. ילד ששרירי חגורת הכתפיים שלו חלשה, יתקשה לשבת זמן רב באופן זקוף ויציב, ויזוז בכיסא ולא יהיה פנוי ללמידה.
המוטוריקה העדינה קשורה גם היא לשרירי חגורת הכתפיים, כי התנועות הקטנות מתחילות עם התנועות הגדולות.
לכן, בכל הזדמנות עודדו את הילד להיתלות, בין אם זה בגן המשחקים או בכל הזדמנות אחרת.
שתפו והעבירו הלאה

המדריך החדש להורים: "18 ה[י]סודות להכנה לכיתה א' בגן המשחקים"
https://bit.ly/3usBkDR

מי כאן העיוור – זווית אחרת על גן המשחקים

מי כאן העיוור?
מכירים את משל העיוורים והפיל?
כל אחד מהעיוורים נוגע בחלק אחר של הפיל ומדמיין שהפיל הוא…

המשל הזה בעצם רוצה להראות שכל עיוור רואה רק חלק קטן מהתמונה השלמה, שהיא הפיל, אבל אני חושבת שאנחנו העיוורים, כן, אנחנו. אנחנו שרואים את הפיל, אבל לא טורחים לראות אותו לעומק, להרגיש את הטקסטורה שלו, להפליג בדמיון של מה הוא מזכיר לנו, לחשוב על מה אפשר לעשות עם כל אחד מהחלקים…

ומה קורה בגן המשחקים?
בגן משחקים אנחנו רואים את "הפיל", את התמונה השלמה. אנחנו רואים בעיקר את הכיף וההנאה, ולא רואים את כל הפוטנציאל האדיר שיש בו. אנחנו לא מסתכלים על גן המשחקים לעומק, למה עוד הוא יכול לשמש, מה אפשר לעשות עם כל אחד מהאלמנטים שיש בהם.
כי אם היינו כמו אותם עיוורים, אז היינו רואים בגן המשחקים כיתה, אולם ספורט, מעבדה, בורסה, מרפאות חוץ וקליניקה.

אתם בטח שואלים "למה בורסה? מה הקשר שלה לגן המשחקים?"
מה יש בבורסה?
עליות וירידות
לקיחת סיכונים
רווח והפסד
בדיוק מה שיש גם בגן המשחקים!

המדריך החדש [חינם] להורים: "18 ה[י]סודות להכנה לכיתה א' בגן המשחקים"
המדריך שיראה לכם את הפוטנציאל של גן המשחקים להכנה לכיתה א'
https://bit.ly/3usBkDR

עד איפה שיחקתם גומי?

לפני כמה שנים, ראיתי את הבנות שלי משחקות גומי. הן שיחקו עד גובה הברכיים. סיפרתי להן שאנחנו היינו משחקים עד הצוואר. שלושתן הסתכלו עלי במבט מוזר ואמרו: "לא יכול להיות!"

אמרתי לעצמי, היתכן שהגיל עושה את שלו ואני לא זוכרת?

החלטתי לעשות סקר בפייסבוק ולשאול "עד איפה שיחקתם גומי?"

40 נשים ענו על הסקר (זה היה בעיקר משחק של בנות) ואכן, רובן באמת שיחקו עד הצוואר.

קודם כל נרגעתי לגבי הזיכרון שלי, אבל הנקודה הזו גרמה לי להבין את הפער הזה בין הברכיים לצוואר, פער של כ-60 ס"מ אצל ילדים, אבל זהו הפער בין הילדים שגדלו לפני עידן המחשב והטלויזיה, לבין תרבות הישיבה של היום.

זה בידיים שלנו, ההורים, לשנות את המצב ולספק לילדים שלנו סביבת משחק מאתגרת שתנתק אותם מהמסכים ותגרום להם לעשות פעילות גופנית.

וגומי, למרות ערכו הכספי הנמוך (מאוד!), ערכו להתפתחות הילד גדול מאוד.

למה כדאי שהילדים שלכם יחזרו למשחקי הילדות של פעם ואילו כישורים המשחקים האלו מפתחים, על כך בקורס "הגאונות שבפשטות"

לחצו על הקישור ועשו צעד משמעותי להתפתחות הילדים שלכם:
http://yaaraplayground.ravpage.co.il/PlayAlltheYear

שתפו עם עוד הורים שאוהבים את הפשטות שיש במשחקים האלו.

תרגול חשבון – הכנה לכיתה א' בגן המשחקים

רוצים לתרגל חשבון עם הילדים?
עזבו את המחברות המשובצות, ובואו לגן המשחקים!

בואו לגלות איך משחק בגן המשחקים מתרגל חשבון בכיף ובהנאה וללא חוברות עבודה.

נכון, אתם לא מורים וסביר להניח שאתם לא רוצים להפוך את גן המשחקים לכיתת לימוד, אבל אפשר מדי ביקור בגן המשחקים להשחיל שאלה או שתיים, לפתח שיחה על עניין חשבוני, ולהפוך את החשבון לחלק מהנה בגן המשחקים.
אין כאן ציונים ואין שיעורי בית, יש כאן רק תשומת לב מיוחדת לתחום החשבוני, לעידוד הסקרנות, להרחבת הידע ואוצר המילים, ובעיקר יש כאן הפקת ערך רב יותר מהביקור בגן המשחקים.
האם לדעתכם שאלות כאלו פוגמות בהנאת המשחק של הילד או מעשירות את המשחק והעניין בגן המשחקים?

זה חלק קטן מהפוטנציאל הטמון בגן המשחקים שאותו אני חושפת בספר "האוצר שמתחת לנדנדה"
וגם במדריך החדש להורים: "18 ה[י]סודות להכנה לכיתה א' בגן המשחקים" https://bit.ly/3usBkDR

תעשו טובה ענקית לכל ההורים לילדים בגן חובה ובכיתה א', ושתפו את הפוסט הזה,
עשו LIKE לדף העסקי, ותהיו מעודכנים כל הזמן בפוסטים חדשים ומעשירים.

טוב שיש לנו עדיין גני משחקים בחינם…

"משחקים היום – מצליחים מחר!" [יערה בשן חכם] 

מה הורים צריכים לעשות בגן המשחקים?

מה ההורים צריכים לעשות בגן המשחקים?
לא הרבה (אבל המון!!!)
– לשבת על הספסל ולאפשר לילדים להתמודד עם האתגרים שהמתקנים מזמנים להם.
– לראות את הילדים המשחקים בעיניים אחרות, לראות את המיומנויות שהילדים מפתחים, מיומנויות מוטוריות, חברתיות, רגשיות, קוגנטיביות…
– כמובן להשגיח (אופי ההשגחה תלוי בגיל הילד וביכולת שלו), להיות בקשר עין, לראות אותו!

הספר "האוצר שמתחת לנדנדה" מלמד את ההורים איך לשנות את התפיסה ביחס לגן המשחקים, ואיך לראות את הילד מזוית אחרת.

קבלו טעימה מהספר בחינם
https://bit.ly/2A3gn8c

עמוד טיפוס או מוט כבאים?

"עמוד טיפוס" ו"מוט כבאים" הם שני מונחים שונים לאותו מתקן, אבל המשמעות של כל אחד מהם מכוונת לפעילות אחרת.

כשאני הייתי ילדה, כל עמוד היה אובייקט לטיפוס. אצלנו בחצר היה עמוד שתמך בסככה, ואצל סבתי היה עמוד שתמך בסוכת גפנים. כילדים תמיד טיפסנו עליהם. הם היו צריכים להיות עגולים וחלקים והאתגר היה להגיע למעלה. גם בגן המשחקים היה עמוד טיפוס שהווה מתקן בפני עצמו ולא היה מחובר למתקן אחר.

אינני יודעת מתי נכנס לשימוש המונח "מוט כבאים" ככינוי לעמוד, אבל המונח הזה היווה שינוי מאוד משמעותי בתפיסה של הפעילות עליו. המונח "מוט כבאים" (Fireman pole) לקוח מעולם הכבאות בו המוט משמש את הכבאים בגלישה מהירה מהקומה העליונה בו הם נמצאים בכוננות, לבין הקומה התחתונה בו נמצאת מכונית הכיבוי.

המעבר של המונח הזה לגן המשחקים העביר גם התפקיד של המוט כאמצעי לירידה בלבד ולא לטיפוס, וזו כנראה גם הסיבה לכך שלא רואים היום ילדים מטפסים על העמוד אלא רק גולשים ממנו. אפילו רוב ההורים לא חושבים על האופציה הזו כפעילות לילדים. יצרני מתקנים קוראים לזה "מוט גלישה", כך שגם הם רואים את התפקיד של המתקן לגלישה בלבד ולא לטיפוס.

כיצד לשמור על הבטיחות בירידה ממוט הכבאים?

כיום העמוד הינו חלק בלתי נפרד ממתקן משולב המכיל סולמות, מנהרות, גשרים מגדלים ומגלשות. העמוד מחובר לאחד המגדלים, כאשר לאותו מגדל מחוברות גם מנהרות או גשרים, והמגדל עצמו מהווה מקום מעבר של ילדים מחלק אחד של המתקן לחלק אחר שלו. בעבר היה פתח במקום בו מחובר העמוד, וכשהילדים שלי היו קטנים זה היה המקום שבו הייתי משגיחה עליהם ומלמדת אותם ששם צריך להיזהר. היום, במקום שבו יש יציאה לעמוד, ישנו מחסום בגובה של כ-70 ס"מ, כך שילד לא יכול ליפול משם בטעות. אז אמנם את סכנת הנפילה החופשית פתרו, אבל נוצרו שתי סכנות חדשות.

הסכנה הראשונה היא שהמחסום הקיים מעודד את הילדים להיתלות עליו כמו על מתח, וכאשר "המתח" הזה נמצא בגובה של למעלה מ-2 מטר מעל הקרקע, הנפילה ממנו מאוד מסוכנת. חשוב להבהיר לילדים שאסור להיתלות על המחסום הזה.

הסכנה השנייה היא בפעילות הגלישה עצמה. אם בעבר הרחוק, בכדי לגלוש בעמוד, היו הילדים נעמדים בקצה המשטח, מושיטים ידיים, אוחזים בעמוד, ומעבירים גם את הרגליים וגולשים, היום, עקב המחסום שהותקן, התנוחה שבה הילדים צריכים להיות בה על מנת לעבור לעמוד, אינה בעמידה אלא בהתכופפות, ולכן הילדים יציבים פחות והמעבר לעמוד הרבה יותר מסוכן. חשוב מאוד להיות נוכחים בתחתית העמוד על מנת לוודא שהילד עובר לעמוד בצורה יציבה.

בנוסף לשתי הסכנות האלו, גלישה בטוחה בעמוד, מצריכה כוח בידיים, וזאת על מנת לווסת את הגלישה למהירות סבירה ולא לנפילה חופשית הנכנעת לכוח הכובד. הילד לא תמיד יודע האם הוא יהיה מסוגל להחזיק את עצמו במהלך הגלישה, ולכן חשוב שההורה יהיה לידו לפחות בפעמים הראשונות על מנת לוודא שיש לו את הכוח הנדרש לגלישה איטית ומבוקרת.

במידה והעמוד חם (גם בחום שניתן לאחוז בו), גלישה מהירה עליו יוצרת חיכוך וחום נוסף, וצריך להיזהר.

למה הטיפוס על עמוד חשוב לפעילות של הילדים?

הטיפוס על העמוד הינה משימה מאוד מאתגרת המפעילה בו זמנית שרירים רבים. הטיפוס דורש כוח, גם ברגליים אבל בייחוד בידיים. ישנם כמה מתקנים בגן המשחקים, כמו מתח, סולם אופקי, טבעות, שבהם הילד נדרש להחזיק את כל משקל גופו על הידיים, אבל רק בטיפוס על עמוד, ישנו צורך לא רק להחזיק את כל משקל הגוף על הידיים, אלא גם להתגבר על כוח המשיכה ולעלות כלפי מעלה, וזה מצריך כוח רב יותר בידיים ומחזק מאוד את שרירי חגורת הכתפיים. נכון, גם בסולם יש צורך להתגבר על כוח המשיכה כאשר עולים עליו, אבל בסולם עיקר המאמץ הוא ברגליים, ואילו הידיים משמשות יותר לאחיזה ולאיזון, ובנוסף לכך, הטיפוס בסולם הוא מאוד נוח מבחינת האחיזה, ישנם שלבים מוגדרים ונוחים להנחת הרגליים ולאחיזת הידיים, ואילו במוט כבאים, שהינו חלק לגמרי, אין מקום אחיזה מוגדר, ולכן הפעילות עליו מאתגרת ביותר. הטיפוס על העמוד דורש מיומנות מיוחדת של אחיזת הרגליים בעמוד, שאינה קיימת במתקנים אחרים בגני משחקים. האחיזה הזו ברגליים, הלופתת את העמוד, כאשר רגל אחת מפנה אליו את גב הרגל ואילו הרגל השניה לופתת את העמוד, דורשת תיאום תנועה בין שתי הרגליים, והטיפוס עצמו דורש תיאום תנועה בין הרגליים לידיים. כמובן שיש צורך בהרבה מוטיבציה והתמדה של הילד, ובעידוד ואמונה של ההורה. הטיפוס על העמוד עד למעלה אינו נלמד ביום אחד, זה לוקח זמן לפתח את המיומנות של האחיזה המיוחדת לעמוד, ללמוד את הכוח הדרוש לטיפוס, ולהתנסות בתיאום התנועות בין הרגליים והידיים, אבל תחושת ההישג שווה את המאמץ.

לסיכום

טיפוס על עמוד הוא האתגר הגדול ביותר הקיים היום בגן המשחקים. הטיפוס דורש יכולות מוטוריות מאוד גבוהות, והוא אמצעי מעולה לחיזוק שרירי חגורת הכתפיים.

איך מטפסים?
את זה אני מלמדת בסרטון בקישור הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=ohZp-6Gsg5Y

לפתח ביטחון עצמי בגן המשחקים

לפני כמה שנים, ישבתי על ספסל בגן משחקים ברעננה וצפיתי בבני המשפחה שהיו בו.
אחת הבנות, בת 7 בערך, רצתה ללכת על קורת שיווי משקל ארוכה שהייתה מונחת על 2 קפיצים, ולכן היתה מאוד מאתגרת.
בפעם הראשונה היא נעזרה באביה, גם לטפס על הקורה וגם ללכת עליה בלי ליפול.
היא סיימה ללכת על הקורה וקפצה ממנה, ושוב חזרה ונעזרה באביה.
בפעם השלישית, היא נעזרה באביה בטיפוס, אבל בחרה לעזוב את ידו במהלך ההליכה.
בפעם הרביעית, היא בחרה לנסות לבד לטפס על הקורה, והיא הצליחה, והמשיכה ללכת לבד את כל הקורה הארוכה.
קשה היה לפספס את החיוך שהיה על פניה לאור ההצלחה באתגר הזה.
זה מן חיוך כזה ששמור לילדים שמצליחים לעמוד באתגר כלשהו. לי היה ברור שנוספה לה עוד חוויית הצלחה לחיים, עוד לבנה לסל הביטחון העצמי שלה. לי היה ברור שהיא יצאה מגן המשחקים אחרת ממה שהיא נכנסה אליו.
אי אפשר בחמשת החושים שלנו לאמוד ביטחון עצמי, זה לא משהו נראה לעין כמו הצלחה באתגר פיזי שאפשר למדוד, את המהירות, המרחק, הגובה… או ציון המעיד על הצלחה בלימודים, או כסף בחשבון הבנק.

ביטחון עצמי, כמו עוד הרבה מיומנויות וכישורים (יצירתיות, חיזוק שרירים, שיווי משקל, דחיית סיפוקים, אירגון תנועה…) קשה לראות התקדמות יום יומית אלא רק לאחר זמן ובמבט לאחור, אבל זה עדיין לא אומר שתהליכי ההתקדמות של פיתוח המיומנויות האלו לא מתרחשות.

גן המשחקים הוא מקום קסום שמאפשר לילדים המון הזדמנויות לפיתוח המיומנויות והכישורים האלו, וגם אם נדמה לנו שהילדים רק "מתנדנדים", או רק "מתגלשים", בתוך תוכם הם מפתחים גם את הכישורים הבלתי נראים לעין האלו.
לא צריך קורס כדי לפתח את המיומנויות האלו, צריך לזמן לילדים את הסביבה המאפשרת להם הרבה הזדמנויות לאתגרים כאלו. אבל כן צריך להיות מודעים למה הילדים צריכים ואיך אפשר לפתח את זה בגן המשחקים.

אילו עוד אוצרות תמצאו בגן המשחקים?
אילו עוד כישורים ומיומנויות אפשר לפתח בגן המשחקים?
על כך תקראו במדריך החינמי בקישור: https://bit.ly/3usBkDR

הכנה לכיתה א' בגן המשחקים – הפרטים הקטנים

"הכנה לכיתה א'" הוא מושג כל כך גדול ומורכב
שכדי להבין אותו צריך לפרק אותו לפיסות קטנות.
קודם כל לתחומים עיקריים (מוטורי, חברתי, רגשי וקוגנטיבי)
ולאחר מכן לפרק כל תחום לנושאים קטנים יותר.

"אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" אמר האדריכל לודוויג מיס ואן דה רוהה
בואו ניקח לדוגמא רק את אותיות ה-א'-ב',
מהם אותם פרטים קטנים שעושים את ההבדל?
מה ההבדל בין האות ד' לאות ר'?
עוד צ'ופצ'יק קטן שנוסף לד' הופך אותה לאות עם משמעות אחרת מר'.
מה ההבדל בין ח' ל-כ'?
בסך הכל הכיוון של הפתח.
מה ההבדל בין י', ו', ן'?
האורך של הקו

כדי לתרגל תשומת לב לפרטים הקטנים,
לא צריך לתרגל דווקא כתיבה,
אפשר לתרגל את המיומנות הזו בכל מקום וגם בגן המשחקים!

לשים לב לחלקים שמרכיבים של המתקן (חיבורים, ברגים, צורות, חומרים…)
לשים לב לצבעים השונים שיש בגן המשחקים (ומהם הצבעים שאין בגן המשחקים…)
לשים לב לצמחיה שיש בשולי הגן (עצים, שיחים, פרחים, עשבים שוטים…)
לשים לב לתנועות שהגוף עושה בכל פעולה (איפה היד נמצאת, והרגל, ומה הן עושות…)
לשים לב לקולות הנשמעים בגן המשחקים (דיבורים שקטים, צעקות, הוראות, איסורים…)
לשים לב לבחירת המתקנים (ולאילו שלא נבחרו…)
לשים לב לבחירת השותפים למשחק (ומה עושים עם כל אחד מהם…)ו
עוד ועוד…

המדריך החדש להורים: "18 ה[י]סודות להכנה לכיתה א' בגן המשחקים"
יעזור לכם להכין את הילדים לכיתה א' דרך משחק מהנה בגן המשחקים
https://bit.ly/3usBkDR

הכנה לכיתה א' – צריך או לא צריך?

בשבוע שעבר פניתי לקבוצה מצומצמת ומייצגת מהקהילה שעוקבת אחרי, ושאלתי 2 שאלות:

1. "מהי בעיניהם הכנה לכיתה א'"

2. "האם לדעתכם יש צורך בקורס מובנה, או שמא הילדים יכולים להסתדר גם בלי קורס".

כמחצית מהתשובות היו של הורים לילדים צעירים, והמחצית השנייה היתה של אנשי מקצוע (מרפאות בעיסוק, קלינאיות תקשורת, יועצות, מטפלים בתנועה…). הסקר הזה אינו עומד בכללי המחקר המקובלים, אבל היה לי חשוב לראות לאן הרוח נושבת.

התגובות היו חלוקות לגבי האם יש צורך או אין צורך בקורס מובנה, גם בקרב ההורים וגם בקרב אנשי המקצוע, אבל מה שהופתעתי לראות זה שעניין הכתיבה והקריאה (אוריינות) לא תפס מקום מרכזי ב"הכנה לכיתה א'", ונכתבו לא מעט מיומנויות חשובות נוספות.

אז אילו מיומנויות נוספות כתבו לי חוץ מקריאה, כתיבה, והמיומנויות הישירות הקשורות לזה (אחיזת עיפרון, שפה, מודעות פונולוגית…)?

  • איך מתנהל שיעור
  • היכולת לשבת ולהקשיב לשיעור רציף
  • היכולת של הילד לשבת מרוכז בצורה מאוד שונה מהגן.
  • לציית לחוקי הכיתה
  • ידע, אוצר מילים, התבטאות בע"פ
  • יכולת הפרדה בין הורה לילד
  • עצמאות הילד
  • הבנת אחריות לביצוע משימות
  • התארגנות
  • בשלות מוטורית
  • קואורדינציה
  • עמידה בזמנים
  • הכנת שיעורי בית
  • כישורים חברתיים תואמים לגיל
  • בשלות ריגשית
  • ילד שמסתדר עם חברים ומבוגרים
  • מוכן מבחינה מוטורית
  • יכולת התמודדות עם תסכולים במידה שממנה ניתן להתפתח
  • להתמודד עם שיעמום
  • סקרנות
  • יכולת להתמיד בפעילות לפחות כמה דקות
  • הקשבה להנחיות דמות סמכותי
  • המסוגלות לשמור על רכוש של הילד ושל האחר
  • הילד "צריך" להרגיש בוגר מספיק להתמודד מול כל האתגרים הניצבים מולו במסגרת החדשה ולהיות גם מסוגל להתמודד איתם בפועל.

ושאלתי את עצמי, אז אם ככה, למה נושא הכתיבה והקריאה מקבל מקום כל כך מרכזי בעיסוק של גני הילדים וההורים כהכנה לכיתה א', ולמה המיומנויות הנוספות לא מקבלות "הכנה" מיוחדת?

האם צריכה להיות הכנה לכיתה א'?

וכך כתבה לי מ. מהניסיון האישי שלה:

"כגננת שילוב וכמטפלת בתלמידים בגיל הרך, אני חושבת שנעשה עוול להורים ולצוותי החינוך. כאשר אומרים "מוכנות לכיתה א'". זה נראה כי לכבוד כיתה א' צריך להכין את הילדים, כשבעצם יש להכינם לחיים. והחיים זה עכשיו. במעון, בגן, בבית וגם בכיתה א'.

אני רואה הורים וצוותי חינוך נלחצים ככל שהזמן מתקרב לכיתה א'. ואז מלחיצים את הילדים, בעוד שעבודה מובנת, מדורגת ומותאמת, לאורך כל השנים מביאה את הילדים להצליח בכיתה א' ובכל מעבר (לדוגמא מעבר ממעון לגן, מעבר מגן טרום חובה לחובה).

השנה, בהשראת הספר שלך, ומתוך הידע והניסיון שלי, העברתי סדנא להורים ולצוותי חינוך בגני חובה וטרום חובה. המיקוד היה על ההכנה של הילד להתמודד עם מיומנויות חשובות לחיים, שגם באות לידי ביטוי בגן ובכיתה א'.

ההורים והצוותים נדהמו כמה פשוט "להכין" את הילדים ללא צורך בדף וכלי כתיבה. וכמה האפשרויות פשוטות, נגישות אך משמעותיות.

כעובדת בגנים אני רואה שבשונה משנים עברו, הגנים מתנהלים ככיתה לכל דבר (מלבד האופן החיצוני של הישיבה). יש דגש יותר על משימות מובנות הדורשות שימוש בדפי עבודה וכלי כתיבה.

למרות שיש שפע של ציוד בגנים ובבתים, יש צורך בהדרכה כיצד להשתמש בהם ולהתאים לקשיים השונים של הילדים"

* * *

נראה לי שהבנתי נקודה מאוד חשובה!

אני סבורה שהסיבה היא מאוד פשוטה:

המיומנויות "האחרות" הן לא מדידות, לא מוגדרות ובלתי נראות (או נשמעות), כמו הכתיבה והקריאה.

כל הילדים אמורים לכתוב את האות א' באותו האופן, ולקרוא את המילים "שלום כיתה א'" באותו אופן. זה שחור או לבן, אין כאן 50 גוונים של אפור.

אבל איך אפשר ללמד למשל דחיית סיפוקים? איך אפשר למדוד את המיומנות הזו ולהגדיר מה נחשב 'דחיית סיפוקים נאותה' או 'דחיית סיפוקים בלתי מספקת'?

ומה עם קואורדינציה? האם אפשר לעשות "הכתבה" לקואורדינציה ולבחון אותה בקלות של "שחור או לבן"?

ומה עם התמודדות עם תסכולים? האם יש מדד התמודדות?

ועצמאות?

ועמידה ברצף של משימות?

אני יודעת שיש מדדים, אבל הם מדדים של אנשי מקצוע והם מדדים שמורכבים מכל מיני פרמטרים שההורה הממוצע לא יכול למדוד אותם, ולכן, הנטייה (לדעתי) היא ללכת למקום שבו אנחנו מבינים, שבו יש תוצר נראה או נשמע, שגם האדם הלא מקצועי יכול לבחון האם המילה נכתבה כמו שצריך או נקראה כמו שצריך. זה המקום שאנחנו כהורים מרגישים שיש לנו שליטה, שיש לנו כלים לבחון ולהעריך, ולכן אנחנו מקדישים לזה מאמץ וזאת בהשוואה לכל המיומנויות שאין לנו את היכולת להעריך.

איך נדע בכמה התחזקה חגורת הכתפיים של הילד, או בכמה "דרגות" השתפר הביטחון העצמי שלו? או האם התפיסה המרחבית שלו השתפרה?

למה להשקיע במיומנויות שאין לנו דרך לבחון אותם, ובייחוד שרוב ההורים לא מודעים לכל המכלול הזה של המיומנויות וכישורי החיים הנדרשים מילד בכיתה א'?

גם הבריאות של הילדים לא נמדדת בטווח הקצר, ובכל זאת רוב ההורים מקפידים שהילדים יאכלו פירות וירקות. כך צריך להתייחס למוכנות של הילדים ולפתח כישורי חיים ולא רק את הקריאה והכתיבה.

ואיפה הכי פשוט נגיש וזול לעשות את זה?

ש. כתבה לי: "אני חושבת שההכנה לכיתה א' שאת מציעה, דרך היציאה החוצה לגן המשחקים, הם הדרך החכמה והטובה ביותר להכין את הילדים לכיתה א' ובכלל לחיים…"

מתי כדאי להתחיל?

מ. כתבה לי: "מבחינתי, הכנה לכיתה א' היא הכנה לחיים, ולכן מתחילה מיום הלידה. מוכנות כדאי שתהיה בכל התחומים ומאוזנת ככל שניתן"

מוכנים לעשות את הצעד הראשון?

להורים שרוצים לקחת את ה"הכנה" הזו של הילדים לא רק לכיתה א', אלא לחיים בכלל, כאן נמצא הצעד הראשון <<<

לא מוכנים להקדיש לזה הרבה זמן?

אם יש לכם רק 5 דקות בגן המשחקים, מהי הפעילות הכי חשובה שכדאי שהילדים יעשו על מנת שתעזור להם בהכנה לכיתה א', לחצו כאן <<<

יערה