הכנה לכיתה א' – צריך או לא צריך?

בשבוע שעבר פניתי לקבוצה מצומצמת ומייצגת מהקהילה שעוקבת אחרי, ושאלתי 2 שאלות:

1. "מהי בעיניהם הכנה לכיתה א'"

2. "האם לדעתכם יש צורך בקורס מובנה, או שמא הילדים יכולים להסתדר גם בלי קורס".

כמחצית מהתשובות היו של הורים לילדים צעירים, והמחצית השנייה היתה של אנשי מקצוע (מרפאות בעיסוק, קלינאיות תקשורת, יועצות, מטפלים בתנועה…). הסקר הזה אינו עומד בכללי המחקר המקובלים, אבל היה לי חשוב לראות לאן הרוח נושבת.

התגובות היו חלוקות לגבי האם יש צורך או אין צורך בקורס מובנה, גם בקרב ההורים וגם בקרב אנשי המקצוע, אבל מה שהופתעתי לראות זה שעניין הכתיבה והקריאה (אוריינות) לא תפס מקום מרכזי ב"הכנה לכיתה א'", ונכתבו לא מעט מיומנויות חשובות נוספות.

אז אילו מיומנויות נוספות כתבו לי חוץ מקריאה, כתיבה, והמיומנויות הישירות הקשורות לזה (אחיזת עיפרון, שפה, מודעות פונולוגית…)?

  • איך מתנהל שיעור
  • היכולת לשבת ולהקשיב לשיעור רציף
  • היכולת של הילד לשבת מרוכז בצורה מאוד שונה מהגן.
  • לציית לחוקי הכיתה
  • ידע, אוצר מילים, התבטאות בע"פ
  • יכולת הפרדה בין הורה לילד
  • עצמאות הילד
  • הבנת אחריות לביצוע משימות
  • התארגנות
  • בשלות מוטורית
  • קואורדינציה
  • עמידה בזמנים
  • הכנת שיעורי בית
  • כישורים חברתיים תואמים לגיל
  • בשלות ריגשית
  • ילד שמסתדר עם חברים ומבוגרים
  • מוכן מבחינה מוטורית
  • יכולת התמודדות עם תסכולים במידה שממנה ניתן להתפתח
  • להתמודד עם שיעמום
  • סקרנות
  • יכולת להתמיד בפעילות לפחות כמה דקות
  • הקשבה להנחיות דמות סמכותי
  • המסוגלות לשמור על רכוש של הילד ושל האחר
  • הילד "צריך" להרגיש בוגר מספיק להתמודד מול כל האתגרים הניצבים מולו במסגרת החדשה ולהיות גם מסוגל להתמודד איתם בפועל.

ושאלתי את עצמי, אז אם ככה, למה נושא הכתיבה והקריאה מקבל מקום כל כך מרכזי בעיסוק של גני הילדים וההורים כהכנה לכיתה א', ולמה המיומנויות הנוספות לא מקבלות "הכנה" מיוחדת?

האם צריכה להיות הכנה לכיתה א'?

וכך כתבה לי מ. מהניסיון האישי שלה:

"כגננת שילוב וכמטפלת בתלמידים בגיל הרך, אני חושבת שנעשה עוול להורים ולצוותי החינוך. כאשר אומרים "מוכנות לכיתה א'". זה נראה כי לכבוד כיתה א' צריך להכין את הילדים, כשבעצם יש להכינם לחיים. והחיים זה עכשיו. במעון, בגן, בבית וגם בכיתה א'.

אני רואה הורים וצוותי חינוך נלחצים ככל שהזמן מתקרב לכיתה א'. ואז מלחיצים את הילדים, בעוד שעבודה מובנת, מדורגת ומותאמת, לאורך כל השנים מביאה את הילדים להצליח בכיתה א' ובכל מעבר (לדוגמא מעבר ממעון לגן, מעבר מגן טרום חובה לחובה).

השנה, בהשראת הספר שלך, ומתוך הידע והניסיון שלי, העברתי סדנא להורים ולצוותי חינוך בגני חובה וטרום חובה. המיקוד היה על ההכנה של הילד להתמודד עם מיומנויות חשובות לחיים, שגם באות לידי ביטוי בגן ובכיתה א'.

ההורים והצוותים נדהמו כמה פשוט "להכין" את הילדים ללא צורך בדף וכלי כתיבה. וכמה האפשרויות פשוטות, נגישות אך משמעותיות.

כעובדת בגנים אני רואה שבשונה משנים עברו, הגנים מתנהלים ככיתה לכל דבר (מלבד האופן החיצוני של הישיבה). יש דגש יותר על משימות מובנות הדורשות שימוש בדפי עבודה וכלי כתיבה.

למרות שיש שפע של ציוד בגנים ובבתים, יש צורך בהדרכה כיצד להשתמש בהם ולהתאים לקשיים השונים של הילדים"

* * *

נראה לי שהבנתי נקודה מאוד חשובה!

אני סבורה שהסיבה היא מאוד פשוטה:

המיומנויות "האחרות" הן לא מדידות, לא מוגדרות ובלתי נראות (או נשמעות), כמו הכתיבה והקריאה.

כל הילדים אמורים לכתוב את האות א' באותו האופן, ולקרוא את המילים "שלום כיתה א'" באותו אופן. זה שחור או לבן, אין כאן 50 גוונים של אפור.

אבל איך אפשר ללמד למשל דחיית סיפוקים? איך אפשר למדוד את המיומנות הזו ולהגדיר מה נחשב 'דחיית סיפוקים נאותה' או 'דחיית סיפוקים בלתי מספקת'?

ומה עם קואורדינציה? האם אפשר לעשות "הכתבה" לקואורדינציה ולבחון אותה בקלות של "שחור או לבן"?

ומה עם התמודדות עם תסכולים? האם יש מדד התמודדות?

ועצמאות?

ועמידה ברצף של משימות?

אני יודעת שיש מדדים, אבל הם מדדים של אנשי מקצוע והם מדדים שמורכבים מכל מיני פרמטרים שההורה הממוצע לא יכול למדוד אותם, ולכן, הנטייה (לדעתי) היא ללכת למקום שבו אנחנו מבינים, שבו יש תוצר נראה או נשמע, שגם האדם הלא מקצועי יכול לבחון האם המילה נכתבה כמו שצריך או נקראה כמו שצריך. זה המקום שאנחנו כהורים מרגישים שיש לנו שליטה, שיש לנו כלים לבחון ולהעריך, ולכן אנחנו מקדישים לזה מאמץ וזאת בהשוואה לכל המיומנויות שאין לנו את היכולת להעריך.

איך נדע בכמה התחזקה חגורת הכתפיים של הילד, או בכמה "דרגות" השתפר הביטחון העצמי שלו? או האם התפיסה המרחבית שלו השתפרה?

למה להשקיע במיומנויות שאין לנו דרך לבחון אותם, ובייחוד שרוב ההורים לא מודעים לכל המכלול הזה של המיומנויות וכישורי החיים הנדרשים מילד בכיתה א'?

גם הבריאות של הילדים לא נמדדת בטווח הקצר, ובכל זאת רוב ההורים מקפידים שהילדים יאכלו פירות וירקות. כך צריך להתייחס למוכנות של הילדים ולפתח כישורי חיים ולא רק את הקריאה והכתיבה.

ואיפה הכי פשוט נגיש וזול לעשות את זה?

ש. כתבה לי: "אני חושבת שההכנה לכיתה א' שאת מציעה, דרך היציאה החוצה לגן המשחקים, הם הדרך החכמה והטובה ביותר להכין את הילדים לכיתה א' ובכלל לחיים…"

מתי כדאי להתחיל?

מ. כתבה לי: "מבחינתי, הכנה לכיתה א' היא הכנה לחיים, ולכן מתחילה מיום הלידה. מוכנות כדאי שתהיה בכל התחומים ומאוזנת ככל שניתן"

מוכנים לעשות את הצעד הראשון?

להורים שרוצים לקחת את ה"הכנה" הזו של הילדים לא רק לכיתה א', אלא לחיים בכלל, כאן נמצא הצעד הראשון <<<

לא מוכנים להקדיש לזה הרבה זמן?

אם יש לכם רק 5 דקות בגן המשחקים, מהי הפעילות הכי חשובה שכדאי שהילדים יעשו על מנת שתעזור להם בהכנה לכיתה א', לחצו כאן <<<

יערה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s