"אל תעשי את מה שאוֹרֶן עוֹשָה!"

"אל תעשי את מה שאוֹרֶן עוֹשָה!"

כך אמרה שכנתי לספסל בגן המשחקים לבת שלה, שהיתה בגילה של אוֹרֶן.

זה היה לפני כ-12 שנים כשהבת הגדולה שלי, אוֹרֶן, היתה מטפסת על המתקן לא בדיוק בדרכים המקובלות, וכך גם היתה יורדת ממנו.

המשפט הזה חרוט לי היטב בזיכרון, ושמעתי אותו בוריאציות אחרות מכל מיני אמהות,

שסיפרו לי על אמהות אחרות שלא מרשות לילדים שלהם לעשות את מה שהן כן מרשות לילדים הפרטיים שלהן לעשות בגן המשחקים.

למה אנחנו מאפשרים ולמה אנחנו מונעים מהילדים פעילויות מסויימות.

האם מניעה היא בטיחות, או שמא היא גורמת לחסך לילדים.

אם לא הייתם יודעים שום דבר על ערכם התזונתי של המאכלים, לא יודעים כלום על פחמימות, שומנים, ויטמינים, אבות המזון, סיבים תזונתיים… האם גם אז הייתם מקפידים עם הילדים שלכם על אכילת פירות וירקות ועל הימנעות מאכילת מזון מטוגן או עשיר בסוכר?

אני מניחה שלא.

כלומר?

ידע ומודעות הן מילות המפתח.

נכון שלמרות מה שאנחנו יודעים לא תמיד אנחנו פועלים "נכון", אבל אנחנו לפחות מודעים לכך.

ונחזור לגן המשחקים…

תארו לעצמכם, שכל ההורים בגן המשחקים היו יודעים את מה שאתם יודעים:

שהפעילות על מתקני המשחקים חשובה להתפתחות הילדים בתחומים המוטוריים, החברתיים, הרגשיים והקוגנטיביים, ושהילד לא סתם משחק, לא סתם מטפס, מתנדנד או מתגלץ', אלא מפתח תוך כדי המשחק כישורים רבים שיעזרו לו בחיים בכלל ובלימודים בפרט.

תחשבו איך היה נראה גן המשחקים אם כל ההורים היו מרשים לילדים שלהם להיות יצירתיים על המתקנים, והיו מרשים להם לטפס עליהם מכל מיני מקומות אחרים ולא רק דרך הסולם הסטנדרטי…?

תדמיינו שכל ההורים בגן המשחקים היו סומכים על הילדים שלהם כמו שאתם סומכים עליהם ויודעים שההתנסויות והרחבת גבולות היכולת הן חלק מההתפתחות שלהם, והן חשובות לבריאות הפיזית והנפשית שלהם?

הנה סיפור שכתבה לי חני:

"את חייבת לשמוע סיפור מצחיק. לפני כשבועיים הייתי עם הבת הקטנה שלי (בת 8) בגן המשחקים בפארק הגדול שלנו. הייתה שם אמא עם ילד בערך בן 5-6 שכל הזמן רצה לעלות על המגלשה, והאמא שלו פשוט כל הזמן כירכרה סביבו ופשוט הוציאה אותו מדעתו. הקטנה החכמה שלי בדיוק היתה על המגלשה, היא פנתה אליה ואמרה לה: "את לא חושבת שאת מזיקה לילד שלך? את לא מבינה שאם לא תתני לו לנסות לבד הוא פשוט יפחד גם מדברים אחרים לנסות?". האמא של הילד היתה בשוק, ואמרה לה שהיא מפחדת שהוא יפול ויזיק לעצמו, אז אלמוג אמרה לה: "לכי תשבי ואני אהיה איתו". האמא אמנם לא התיישבה, אבל היא עמדה בצד ולא הפריעה להם. בסוף, כשאלמוג החזירה אותו אליה, היא פנתה אלי ואמרה לי: "הבת שלך פשוט מדהימה, ברגע אחד היא הכניסה לי סטירה מצלצלת והתעוררתי. 
יערה, הייתי בהלם"

כל פעם שאני שומעת סיפורים כאלו אני יודעת שיש עוד תקווה, שיש עוד הורים, כמוכם, ששומרים על שפיות הילדים שלהם ומאפשרים להם חופש פעולה בגן המשחקים, אבל עדיין, רבים הם ההורים שאין להם את הידע ואת המודעות לנושא והילדים שלהם חווים איסורים והגבלות ויוצרים אצלם חסך בהתנסויות חשובות, שמונעים מהם לספק את הצורך הטבעי והבסיסי שלהם בפעילות גופנית ובתנועה במשך הרבה שעות במהלך היום.

בואו נשאיר את הפחדים שלנו בצד, ונתמקד במה שהילדים שלנו זקוקים לו.

"כי על חוסר משחק ופעילות בגיל הצעיר, לא ניתן לפצות בגיל מאוחר יותר!"

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s