ההיסטוריה של הילדות ושל גני המשחקים

 

זיהוי הילדות כשלב בחיים היא אחת ההמצאות של תקופת הרנסנס. בתקופה זו, במאה ה-16, הוכרה הילדות כעיקרון חברתי וכמצב פסיכולוגי. עד לאותו זמן לא נחשבו ילדים בני 7-6 כשונים באופן יסודי מהמבוגרים. ילדים השתתפו בהלוויות ואיש לא חשב שצריך לגונן עליהם מפגישה עם תופעת המוות (פוסטמן, 1991).

ילדים בתקופת הרנסנס

תפיסת הילדות לפני המאה ה-16 ראתה את הילדים כמבוגרים קטנים. אחוז התמותה של ילדים היה גבוה, הילדים נחשבו בעיקר ככוח עזר כלכלי והמבוגרים התעניינו ביכולת העבודה שלהם יותר מאשר באופיים ובאינטליגנציה שלהם. מכיוון שמרבית בני האדם לא ידעו לקרוא ולכתוב, הילד נעשה למבוגר בנקודה שבה הוא למד לדבר, גיל 7 הוא הגיל שבו משלים בדרך כלל הילד את מלוא יכולת הדיבור והקשב וזה נחשב לגיל החוצה בין הינקות לבגרות.

המצאת מכונת הדפוס של גוטנברג בשנת 1450, הפכה את התרבות האירופית לתרבות של קריאה, הבגרות הוגדרה מחדש, היחיד לא יכול היה להעשות למבוגר, אלא אם ידע לקרוא. לשם כך היה צורך להקים בתי ספר ולהפריד את הצעירים משאר בני הקהילה, כדי שילמדו לקרוא, כדי שילמדו לתפקד כמו מבוגרים.

כך התחילו לראות בצעירים מעמד מיוחד של אנשים שחשיבתם ואופיים שונים איכותית מאלה של המבוגרים, וכן התחילו לראות את הילדות כגשר בין ינקות לבגרות (פוסטמן, 1991).

 ———————————————————

הרעיון של יצירת אזור מחוץ לבית המיועד למשחק של ילדים, וריהוטו במתקנים שיתמכו במשחק, הוא רעיון חדש בהתפתחות של הציויליזציה (Hendricks, 2001).

אנשים עשו נדנדות כבר מאות שנים, אך רק במאה ה-19 החברה המערבית החליטה להעמיד איזורי משחק ציבוריים לילדים.

הנדנדה של FRAGONARD JEAN-HONORE

הקמת מתקני משחק ציבוריים היתה חלק מתנועת רפורמית ששמה לה כמטרה לשפר את תנאי המחייה של ילדי העובדים בערים התעשייתיות שצמחו במהירות במאה ה-18. זה היה חלק מסדרת אמצעים שבהם תמכו תנועות אלו על ידי מימון ציבורי וצדקה שבאו בעקבות הנהגת חוקים נגד עבודת ילדים ודרישה לחינוך בסיסי לכל הילדים.

הרעיון ליצור אזורי משחק לילדים התחזק כאשר התגלה שבנים שגדלו במאה ה-19 בערים המתועשות לא עברו את המבחנים הפיזיים הבסיסיים של כניסה לשירות צבאי. המלחמות שהתחילו בתחילת המאה והסתיימו במלחמת העולם הראשונה, תרמו רבות לפיתוח גני שעשועים ציבוריים. הצורך הגדול באנשים צעירים כחיילים, הוביל להסכמה שתנאי המגורים בעיר, של ילדים עניים, צריכה להשתפר על ידי פעולה ציבורית.

גני השעשועים נראו ככאלה שמביאים תועלת, הציוד היה פונקציונלי טהור, ולא היה עיצוב מרחבי או ארכיטקטוני כמו שהיה נהוג בבנינים ציבוריים או גנים ציבוריים שהתפתחו עם מרכיבים אסטתיים.

גני השעשועים נעשו סטנדרט של תכנון העיר המודרנית אחרי מלחמת העולם הראשונה, וחשיבותם עלתה כאשר המכוניות החלו למלא את הרחובות והיה צורך להוציא את המשחק מתוך הרחובות, ששם היה תמיד, כדי לאפשר למכוניות את החופשיוּת לנסוע במהירות גבוהה יותר.

השיקולים של המבוגרים והנוחות שלהם, היו תמיד הגורם המניע בהקמת גני שעשועים ציבוריים. הרצון לפקח על המקום שבהם נמצאים הילדים והרצון להבטיח שהם עסוקים בפעילות המתאימה להם, היה ונשאר המטרה הבסיסית (Hendricks, 2001).

————————————–

אם עדיין לא נרשמתם לקבלת כתבות ומאמרים בנושא החשיבות של הפעילות להתפתחות הילד, וטיפים כיצד לאתגר את הילד בגן המשחקים, ואתם מעוניינים לקבל ,שלחו לי מייל  yaarahaham@gmail.com  עם הכותרת "רוצים שינוי". 

————————————-

מקורות:

פוסטמן, ניל (1991), אבדן הילדות, הד הגן, בטאון לבעיות חינוך בגיל הרך, חוברת ב'

Hendricks, B. E (2001). Designing for Play. Ashgate Publishing Ltd. England