"כל הילדים קופצים רוקדים"

כתבה: ויטל זוארץ- פליישר

כהורים לתינוק, שלב ההליכה מרגיש עבורנו כנקודת השיא בהתפתחות ילדנו, אך ברגע שנקודת שיא זו התממשה, אנו מתחילים להיות ערים לשלב מדהים לא פחות (בעיניי אפילו יותר) והוא הקפיצה. למרות מיוחדות שלב זה והעובדה שניתן לראות בקפיצה איכותית סממן מובהק להתפתחות מוטורית ונוירולוגית מאורגנת, מרבית ההורים לא ממש ערים לו ויש כאלו שאף לא יודעים אם ילדם יודע לקפוץ או לא…

מה מיוחד כל כך ביכולת של ילדנו לנתק את שתי רגליו מהקרקע?

הקפיצה הינה נדבך התפתחותי נוסף המבוסס כקודמיו על מימוש נכון ומאורגן של שלבי ההתפתחות הקודמים. מעבר למסוגלות המוטורית המתבססת על בשלות המערכת הוסטיבולרית (שיווי המשקל), המערכת הקינסטטית (התנועה) והמערכת הפרופריוצפטיבית (המגע העמוק) נדרשת גם מסוגלות ובשלות נפשית/ התנהגותית.

שלב הקפיצה מתממש בין גיל שנה וחצי עד שלוש, כאשר בהתחלה הפעוט שלכם ילמד לקפוץ ממבנים קטנים בגובה של 10- 30 ס"מ. אמנם קפיצה קטנה, אך עבורו מדובר בהישג עצום (החיוך המסופק יעיד על כך).

כשמערכת שיווי המשקל של הילד יחד עם מערכת התנועה מקבלות מספיק גירוי במהלך מימוש כל שלבי ההתפתחות הקודמים, הילד חש בטחון לנוע במרחב באופן חופשי ואף להתנסות בהתרחקות מוחלטת מהקרקע.

מערכת פרופריוצפטיבית (מגע עמוק) בשלה (כזו שזכתה למספיק גירויים), משפיעה בין היתר על יכולתנו לזהות את איברינו, את מיקומם ביחס לאיברים אחרים וביחס לכוח המשיכה וכתוצאה מאפשרת לפעוט לפעול עם איבריו.

כמו כן, גם תפיסת העולם כמקום בטוח מסייעת לפעוט לנוע בבטחון ובעצמאות. עידוד הילד לתנועה נכונה ובטוחה בניגוד לאזהרות מרובות מנפילות אפשריות ("תזהר!", "אתה עוד רגע נופל", "זה מסוכן") יש בו כדי לסייע להקנות לילד את הבטחון הנדרש (בנוסף וגם כנגזרת של המסוגלות המוטורית).

כשילד אינו פעיל דיו ומבלה זמן רב למשל בישיבה מול המחשב או הטלוויזיה, או שנראית העדפה ברורה לפעילויות של מוטוריקה עדינה (פאזלים, השחלות וכדומה) ופחות לכאלו המהוות אתגר פיזי אנחנו מאבדים את ההזדמנות להעניק לגוף ולמוח את הגירויים הוסטיבולריים והפרופריוצפטיביים הנדרשים לו.

אז מה עושים?

חשוב להבין שהימנעות או חוסר מסוגלות לקפוץ הינה רק סממן לקושי אפשרי הקשור לחוסר בשלות של המערכות אותן ציינתי, קושי מוטורי ו/או חוסר בטחון. משכך, הדרך לשיפור אינה בהכרח תרגול הקפיצה באופן ישיר, אלא יצירת מצבים רבים ככל שניתן בהם הילד ימשיך לתרגל ולשכלל את מערכת המגע העמוק, מערכת שיווי המשקל ובהדרגה יצבור את הבטחון להתנתק מהקרקע.

בבית– חפשו כל הזדמנות באווירה כיפית לייצר מצבים של תנועה ויציאה משיווי משקל. דוגמאות: בנו מסלולי מכשולים מכסאות וכריות, שחקו עם הילד במלחמת כריות, בכסאות מוזיקליים, התגלגלו אתו על השטיח, והובילו אותו בבית באמצעות חישוק או גלגל.

מחוץ לבית– צאו עמו לגינה, נדנדו בנדנדה ובצעו תוך כדי עצירות מפתיעות על מנת לגרות את מערכת התנועה ומערכת שיווי המשקל, תנו לילד לטפס על שיפועים שונים (למשל מגלשה) ולהתגלגל על הדשא ולחוות המון מגע עמוק.

מזמינה אתכם להתעניין בסדנאות הליווי ההתפתחותי שלי המיועדות לפעוטות הולכים עד גיל שנתיים וחצי. סדנאות המתמקדות בנושאים שצוינו במאמר ובעוד הרבה והכול באווירה מהנה ומאתגרת במיוחד…

ויטל זוארץ- פליישר, אמא לאופיר ואורי, מלווה התפתחותית, מדריכת הנקה ומנחת סדנאות עיסוי תינוקות בשיטת IAIM, מעבירה הדרכות פרטיות ליולדות טריות ומציעה הדרכה פרטנית במקרים של עיכוב התפתחותי. מוזמנים לדף הפייסבוק שלי "ויטל- התפתחות תינוקות ופעוטות" ולאתר www.vital-baby.co.il.

**תודה לקולגה שלי פיונה האופטמן על השראתה המקצועית לכתיבת המאמר.

One thought on “"כל הילדים קופצים רוקדים"

  1. תבורכי, עידוד הפעילותה מוטורית חשובה לאין שעור. חוץ מהמוזכר, גם תשתית לשפה זורמת וברורה., חיברות וכלים לביטוי אישי., חוה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s